מתעוררת למציאות

יאללה ביי- תסריט בהמשכים

בהמשך לתסריט של האביר שלא היה שם:

שדרות רוטשילד, חוץ, ערב

אופק יוצאת מאוכזבת מן הפגישה, משתדלת לעצור את הדמעות שחונקות אותה, היא בולעת רוק. מולה כלב עם רצועה, רץ לתוך הכביש, הכלב נראה מבוהל.

אופק: אוי! תזהר!

צולעת עם הקביים אל הכביש ועוצרת את המכונית ששעטה מול הכלב. המכונית נעצרת והנהג יוצא מן הרכב

אופק: (לנהג)תעזור לי, אני חושבת שהוא נפצע

הנהג סוחב את הכלב הפצוע אל אזור הגינה, הכלב מיילל, אופק בעקבותיהם

הנהג: אני מצטער, הוא רץ ישר לתוך הכביש

אופק: הוא לא שלי, אבל הוא נראה לי אבוד, מסכן

הנהג: (די שמח שנפטר מחובתו לבעלי הכלב) כן, כן, מסכן…(מגרד בפדחתו) תשמעי, אני ממהר, חייב לזוז, את… תסתדרי?

אופק: אני חושבת שהוא פצוע. (מרימה את ידה מליטוף הכלב כי היא מרגישה רטיבות) אוי! יש לו דם

הנהג: כן, טוב, בהצלחה

הנהג נעלם במהירות מזירת האירוע ואופק יושבת ומלטפת את הכלב והקביים מונחים לצידה. אדם עובר

אופק: אתה אולי יכול לעזור לי?

האדם זורק לה שקל וממשיך ללכת.

אופק: אידיוט. (לכלב) נכון שהוא אידיוט? אל תדאג, אני אטפל בך, יהיה בסדר

מאיר עובר ברחוב

אופק: סליחה, אתה יכול לעזור לי?

מאיר: תביאי לי שקל, יש לך שקל?

אופק: כן, אם אתן לך אז תעזור לי?

מאיר: שתהיי בריאה (מושיט יד אל השקל)

אופק נותנת לו את השקל

אופק: אתה יודע איפה יש באיזור וטרינר?

מאיר: הנה מונית (מצביע על המונית, המונית מבחינה בו ועוצרת)

נהג המונית: צריך הסעה?

מאיר: יש לך שקל?

אופק: (קוראת אל הנהג בעודה יושבת) אני צריכה הסעה לוטרינר, הכלב הזה פצוע, הוא נדרס

נהג המונית: תשכחי מזה, אני לא מכניס את הלכלוך הזה למונית שלי (ונוסע משם)

מאיר: תהיי בריאה, תהיי בריאה (וממשיך ללכת אל דרכו להטריד אנשים אחרים)

אופק: שוב נשארנו לבד (מלטפת את הכלב). אנשים שוכחים שגם הם חלשים לפעמים, אל תדאג, אנחנו לא צריכים אותם, יש לנו אחד את השני, נכון…? אני אפילו לא יודעת איך קוראים לך. כשתחלים אני אקרא לך לאקי, השם הזה יהלום אותך.

אופק מנסה לאחוז בכלב ולהתרומם אבל נופלת, אנשים עוברים ושבים מולם באדישות מוחלטת. הכלב מתחיל לרעוד

אופק: קר לך? (ומנסה לעטוף אותו ולחמם אותו) אני מחממת אותך, הנה, ככה. אתה הגבר שלי,  ג-בר! גבר חזק!

קול של אייל: (מרחוק)ג’ינג’ר! (שריקה) ג’ינג’ר! בוא!

אופק: (לא שומעת את הקריאות, ממשיכה לעודד את הכלב ואת עצמה) אתה יודע שיש לי מקום טוב בשביל כלבים גברים כמוך?

קול של אייל (מתקרב): ג’ינג’ר!

אופק: כן, יש לי חצר גדולה, מלאה בדשא, אבל חסר לך שתעשה שם בלגאן. זאת גינה גינתית. (הכלב זוקף את האוזניים) כן, באמת גינתית, מה אתה כל כך מתפלא? (מחייכת לעצמה). אנחנו נהייה חברים טובים אני ואתה.

אייל: ג’ינג’ר! איפה היית? כלב רע! (ג’ינג’ר מקשקש בזנב ומחייך, כלבים יודעים לחייך למי שלא ידע, ג’ינג’ר אינו מצליח לקום לקראת אייל)

אופק: אה, הוא שלך? היתה לו תאונה

אייל: תאונה? אוי ואבוי!

אופק: כן, הוא פצוע, כדאי שתיקח אותו לוטרינר

אייל: (מרים בזהירות את ג’ינג’ר, ג’ינג’ר מייבב מכאב) כן, אנחנו הולכים ישר לוטרינר. אתה רואה ג’ינג’ר? זה מה שקורה כשבורחים!

אופק: אל תכעס עליו, הוא כלב מקסים

אייל: כן (ממהר), חייב לקחת אותו, יאללה ביי

אופק: ביי

זום אאוט, אופק נשארת על הקרקע, עזובה, בעוד אייל והכלב מתרחקים וברחוב עוברים ושבים.

מאת yael ב-19 בפברואר, 2007, נושאים: כללי